מערכה שנייה
ישבנו על ספסלי העץ הקשיים, חרשים צעירים, באצטדיון מכבי, מאחורי גני התערוכה עם הגמל המעופף, על שפת שפך הירקון. שם הרחק מהצפון הרחוק של תל אביב הקטנה. על המסלול מרדכי, יעקב ואהרון הספורטאיים החרשים, מנסים את יכולתם יחד עם הספורטאים השומעים, ביניהם נודעים בהישגיהם ארצי ישראליים והשתתפו במכביות. מרדכי, יעקב ואהרון ניסו במירוצים של 100 מטר, 400 מטר, 800 מטר וגם 1500 מטר, ואפילו מירוצי מכשולים. גם בקפיצות ניסו. במרחק מה זורק דוד כדור ברזל. היו מירוצים רשמיים שכל אחד מהם זכה בהם וקיבל תעודת הצטיינות על הישגיו. הם היו מקור גאווה לציבור החרשים בישראל. הם חלמו על השתתפות באולימפידת החרשים בבריסל, בלגיה 1953 ולשאת בגאוה את דגל ישראל. אבל הם ראו מלמטה את האוירון המתרומם למעלה, עובר את אצטדיון מכבי, ובו החבר ישראל, המשקיף עלינו ומנופף בידו. החבר ישראל השתתף בקונגרס של ארגון ספורט עולמי של החרשים CISS
ומכיר את ד"ר ווקוטיף הנשיא ואת דרסלייה המזכיר הכללי.

מערכה שלישית
העברנו אל חצר בית הספר את ספסלי העץ מאולם התעמלות בו שכן מועדון החרשים ברחוב קלישר (על יד שוק הכרמל). ליד העמוד עץ עם פנס רחוב בודד מואר ישבנו על ספסלי העץ, חרשים צעירים וספורטאים ותיקים. מולנו מרדכי וישראל אומרים כי צריך לייסד ארגון ספורט של החרשים ולהצטרף לארגון הספורט העולמי ולהשתתף במשחקי אולימפדה של החרשים. חבר ישראל סביר, שחזר מבלגיה וראה את האולימפדה של החרשים בבריסל מספר שקבוצת כדורסל של החרשים בישראל יכולה להצליח באולימפיה. בוחרים ועד ספורט הראשון בראשות מרדכי סולוביציק (1953). בשנה השנייה בוחרים ועד ספורט בראשות ישראל סביר (1954) בשנה השלישית בחרו בי, כותב השורות האלה להיות יושב ראש ספורט (1955) והחזקתי מעמד שנים.

מערכה רביעית
ישבנו סביב שולחנות עץ הגסים, על כסאות עץ קשים בבית קפה עממי, מזיעים ומסריחים לאחר האימונים בכדורסל ואין מקלחות בסביבה. חרשים צעירים עם נשמה, משחקים בבגדיהם הרגילים, משלמים מכיסם את נעלי הספורט שהם נועלים, את הנסיעות באוטובוסים ואת הישיבה בבית קפה עממי (אז לא היו לחרשים רשיונות נהיגה ולא היו מכוניות). בבית קפה העברנו חוויות, נתחנו מצבים של משחקי כדורסל שלנו, היו תחרויות עם קבוצות כדורסל שומעות ביפו, בשכונות, עם אליצור, בתי ספר תיכונים ואפילו נגד קבוצת אסירים בבית הסוהר ברמלה. התחלות הכדורסל היו קשות. שחקנו על המגרש כדורסל חולי של בית הספר ליד אולם התעמלות בו שכן מועדון החרשים ברחוב קלישר. עברנו למגרש כדורסל מוזנח בצפון תל אביב הרחוק מאחורי בית הקברות המוסלמי, במרומי שפת הים. מסביב מרחבי החולות הענקיים. (איפה זה ? עכשיו נמצאים שם בתי מלון מפוארים הילטון ופאל וביניהם גן העצמאות). אחרי כמה שנים עברנו למגרש כדורסל תקין בחצר בית הנוער, ליד מסגד חסן בק, במנשיה, יפו. (מעניין, בעבר היה שם בית ספר לחרשים בתל אביב). למזלם הספורטאים החרשים, שלמה וארנו, גזבר של הספורט, גרים על יד, בבנין ערבי בחדר פשוט עם שרותים ומקלחות בחצר. הם נתנו לכדורסלנים חרשים להשתמש בהם לאחר שסיימו את האימונים והתחרויות ולפני שנכנסו אל בית קפה עממי הסמוך. היינו מקשיבים לכל אחד, מבררים בעיות כל אחד, מנסים לעזור, לתת הלוואה למי שנזקק לנעלי ספורט או ציוד והם מחזירים מתי שיוכלו מכיסם. היינו מאושרים על קבוצת כדורסל החדשה של החרשים בחיפה. ערכנו תחרויות בנוכחות חברים חרשים רבים והללו גילו פטריוטית מקומית. פעם נצחנו, פעם הם נצחו, העיקר רוח הספורט ואנחנו יחד. לנו מאמן כדורסל שומע נפלא ואיכפתניק, ציון יפת.

מערכה חמישיית
ישבנו על הכסאות החדשים המסודרים בשורות, באולם התחתון, בפתיחה ראשונה של בית "הלן קלר" החדש. בית "הלן קלר" אז היה קטן בלי האגף האמריקאי עם פנימייה. את הכבוד הגדול לשבת בשורת הכסאות הראשונות נתנו לקבוצת הכדורסל של החרשים הישראליים ששבה מאולימפידת החרשים מילאנו, איטליה 1957. באולימפידה הגיעו הישראלים למקום השביעי בין המדינות במשחקי הכדורסל. הם הופיעו בחליפתם הייצוגית הראשונה מאד גאים ומחייכים, כולנו מחאנו כפיים. הידעתם, הם לא טסו באוירון ולא עשו חיים, הם הפליגו בספינה ששטה כמה ימים עד שהגיעה לאיטליה וככה בחזרה. ישבנו על הכסאות החדשים בשורות אחרונות ומקשיבים לנאומי פתיחת בית "הלן קלר". ראינו את השנים החולפות במועדון החרשים, באולם ספורט ליד בית הספר ברחוב קלישר. איך הצטופפנו הספורטאים והצעירים יחד עם המבוגרים על הספסלים הקשים, או עומדים ונאחזים בסולמות הברזל המחוברים לקירות. היינו ספורטאים וצעירים מעורבים ועוזרים לכל החרשים במועדון, בפעילויות, בנשפים, באירועים מיוחדים. מופיעים כולנו במוצאי השבת ובימי שלישי בערב ומשוחחים עם המבוגרים והפעילים. השתתפנו ב"ימי הסרט" שהכנסותיהם קודשו להקמת בית החרש על שם הלן קלר, אם בתל אביב, בחיפה ובכל ערי ארצנו הקטנטונת. כולנו עזרנו עם הנשמה. לא היה דבר כזה לקבל אחוזים מההכנסות בשביל הספורט. בהיותי יושב ראש הספורט פתחנו מועדון ספורט ביום חמישי, בו השתתפו ספורטאים ותיקים וחרשים צעירים לערב הווי ספורטיבי. היתה לנו מסגרת מסודרת של פעילויות ומשחקי פינג פונג מסודרים עם תחרויות ודירוג. שולחנות פינג פונג היו מתפרקים ומעמידים שרשראות ומנעולים אל הקירות. לסניף תל אביב היה ארון קטן עם שתי דלתות והוסיפו עליו ארון קטן עליון בשביל ספורט. לא רק במועדון ובאסיפות ספורט היינו גם בחוץ היינו, הכרתם את מרדכי, יעקב ואהרון. הם התמידו בהשתתפות בתחרויות אתלטיקה קלה, זכו בכמה מירוצים והביאו כבוד. השגנו שכות שבועית בבריכה הערבית, ששמשה בעבר להשקאות הפרדסים בסביבה, היו אימוני שחיה וגם תחרויות שחיה בקיץ. אתם יודעים איפה הבריכה הערבית בגן הדסה, על יד גן החיות - עכשיו זה "גן העיר" המפואר. לא רק בספורט היינו, גם ערכנו טיולים רגליים יפים ומעוררי זכרונות למרחקים גדולים למשל כל יום השבת. נערכו נשפי ספורט שהכנסותיהם קודשו להתפתחות הספורט.

מערכה שישית
ישבנו, הצעירים ביציעים מול האולם הגדול של בית הלן קלר. המבוגרים יושבים למטה באולם. היתה פתיחה חגיגית של האגף האמריקאי החדש של בית הלן קלר עם הרבה אנשים חשובים. מביטים באהבה בחבר הכנסת, אברהם הרצפלד שהקדיש לנו את עתותיו. אכן התבגרנו במהלך השנים, הקמנו משפחות והילדים הקטנים צריכים אותנו. אבל ממשיכים באימונים ובתחרויות של כדורסל, אתלטיקה קלה ופינג פונג. יחד עמנו ישבו קבוצות חדשות של החרשים צעירים הממשיכים את הספורט וזוכים להשתתף באולימפידת החרשים ובעוד אולימפידות, כן ירבו. יש לנו מגרש כדורסל בחצר בית הלן קלר. הכדורסלנים החרשים הפסיקו לנדוד שוב ושוב במגרשים הרחוקים. תחרויות פינג פונג מתקיימות באולם התחתון והעמודים באמצע מפריעים. מערכת הספורט נעשית מסודרת, מאורגנת ויציבה. הגיעה העת שהתבגרתי ונעשיתי מעורב יותר ויותר בפעילויות עשירות של ציבור החרשים. הגיעה העת לסיים והעברתי את ראשות הספורט למרדכי, ספורטאי ותיק בלב ובנפש ואחלתי לו הצלחה.

מערכת סיום
אלה היינו עם המדינה הנולדת ובשנותיה הראשונות. במדינת ישראל ש בן-גוריון, שרת, משה דיין ואשכול. לאחר מלחמת השחרור, המצב הכלכלי קשה, עלייה גדולה מכל העולם, מסתננים ערבים עוברים בגבולות והיו פעולות תגמול וגם מבצע סיני. אלה היינו גם ספורטאים וגם צעירים עם מעורבות חיובית ועמוקה בחייהם של החרשים בישראל. היינו צברים ועולים חדשים מלוכדים לעשייה ציבורית ומבורכת. גם אז וגם עתה הספורטאים והצעירים חשים שאינם מקבלים התייחסות מתאימה. אולם כולנו פעלנו בצורה חיובית ואכן כולם הכירו בערכי תרומתנו החברתית. עובדה, משה, חבר מספר אחד של אגודת החרשים והמייסדים שלה, ושערותיו אז היו דומות לשערות של בן-גוריון, הגיע אל הארגון הספורט, להביע את הכרתם ותודתם של החרשים בישראל לספורטאים ולצעירים. אלה היינו, גם ספורטאים וגם צעירים. גאה אני לשמש יושב ראש ספורט בשנים היפות שלנו.